<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' קידושין פ"ג</h1>
<h2>דף ב:</h2>
סריס חמה או סריס אדם שקדש ואיילונית שנתקדשה הוו קדושין גמורין. טומטום, והוא שאין לו לא זכרות ולא נקבות אך אטום והוא ספק, ואנדרוגינוס, והוא שיש לו אברי זכרות ונקבות ואנדרוגינוס בגי' זכ"ר ונקב"ה, אנדרו בלשון יווני זכר גינוס בלשון יוני נקיבה, אם הם בני י"ב שנה ויום אחד הם בחזקת גדולים ואם קדשו אשה או קדשן איש הוו קדושי ספק וצריכין גט מספק. נתקרע הטומטום ונמצא זכר הוי זכר ודאי, נמצא נקיבה הוי נקיבה ודאית.
<h2>דף עב.</h2>
סריס חמה או סריס אדם שקדש ואיילונית שנתקדשה הוו קדושין גמורין. טומטום, והוא שאין לו לא זכרות ולא נקבות אך אטום והוא ספק, ואנדרוגינוס, והוא שיש לו אברי זכרות ונקבות ואנדרוגינוס בגי' זכ"ר ונקב"ה, אנדרו בלשון יווני זכר גינוס בלשון יוני נקיבה, אם הם בני י"ב שנה ויום אחד הם בחזקת גדולים ואם קדשו אשה או קדשן איש הוו קדושי ספק וצריכין גט מספק. נתקרע הטומטום ונמצא זכר הוי זכר ודאי, נמצא נקיבה הוי נקיבה ודאית.
<h2>דף עט:</h2>
סריס חמה או סריס אדם שקדש ואיילונית שנתקדשה הוו קדושין גמורין. טומטום, והוא שאין לו לא זכרות ולא נקבות אך אטום והוא ספק, ואנדרוגינוס, והוא שיש לו אברי זכרות ונקבות ואנדרוגינוס בגי' זכ"ר ונקב"ה, אנדרו בלשון יווני זכר גינוס בלשון יוני נקיבה, אם הם בני י"ב שנה ויום אחד הם בחזקת גדולים ואם קדשו אשה או קדשן איש הוו קדושי ספק וצריכין גט מספק. נתקרע הטומטום ונמצא זכר הוי זכר ודאי, נמצא נקיבה הוי נקיבה ודאית.
<h2>דף פ:</h2>
מיום לידת הבת עד שתהיה בת י"ב שנה גמורות נקראת קטנה ותינוקת, וכל שערות שתביא תוך כך הוי שומא. מבת י"ב שנה ויום ומעלה והביאה שתי שערות למטה בגוף במקום הידוע להביא שנקרא סימן התחתון, נקראת עד ששה חדשים נערה. ומתחלת יום תשלום הששה חדשים ומעלה נקראת בוגרת. ואין בין נערות לבגרות רק ששה חדשים בלבד. בא י"ב שנה ולא הביאה שתי שערות, אע"פ שנראה בה סימני איילונית, כגון שאין לה דדין, ומתקשה בשעת תשמיש, ואין לה שיפולי מעים כנשים, וקולה עבה ואינה נכרת מן האשה לאיש, אפילו הכי קטנה היא עד עשרים שנה. הביאה שתי שערות ואפילו שנה תשע עשרה תהיה נערה ואחר תהיה בגרת. בת עשרים שנה פחות שלשים יום ולא הביאה שתי שערות, אם נראה בה סימני איילונית הוי איילונית, לא נראה בה כל סמני איילונית קטנה היא עד שתביא שערות או שתהיה בת חמש ושלשים שנה ויום אחד. בא זמן זה ולא הביאה היא איילונית אפילו לא נראו בה סימני איילונית. אם כן איילונית אין לה ימי נערות, אך מקטנותה תצא לבגר. ונערה ובוגרת ואיילונית כל אחת נקראת גדולה. סימני עליון הבת אלו הן, משתחזור (דדיה) [ידיה] לאחוריה ועושה קמט במקום הדד, ומשישחיר ראש הדד, ומשיתן אדם ידו על העוקץ ושוקע ושוהא לחזור, ומשיפציל ראש חטם הדד ועושה בתוכו כדור קטן, ויש פותרין, משיפצל החוטם עצמו, וכן משי(שר)טו הדדין, ומשיקשקשו, ומשתקיף העטרה והוא מקום התפוח של מעלה מן הערוה, ומשיתמעך בשר זה ולא יהיה קשה. וכן פר"ח. אבל פרש"י, שיהא עוקץ הדד גדול ועב ומוקף עטרה. אם נראה בבת סימן מכל אילו והיא בקטנותה עדיין (נעשית בת י"ב שנה ויום אחד ונראה בה סימן תחתון) אין משגיחין באחד מכל אילו והיא בקטנותה עדיין. נעשית בת י"ב שנה ויום אחד ונראה בה סימן תחתון אין משגיחין באחד מכל אילו. [לא] נראה התחתון ונראה אחד מאלו הויא ספק נערה ספק קטנה ודנין בה להחמיר. נראו כלם הויא גדולה ודאית, שודאי בא סימן התחתון ונשר. ומה שפירש המיימוני דנין בה להחמיר, סותר רש"י ואומר, איזה מאלו שתביא אין אביה מפיר(ין) נדריה דמחזקינן לה בבוגרת. בת שילדה אחר י"ב שנה ויום אחד, אפילו לא הביאה סימן לא עליון ולא תחתון, הויא גדולה, דבנים כסימנין.
מיום לידת הבן עד שיהיה בן י"ג שנה נקרא קטן ותינוק. ואפילו הביא כבר שתי שערות אין זה סימן כי אם שומא. מבן י"ג ויום אחד ומעלה, אם הביא במקום הידוע לשער נקרא גדול ואיש. בא זמן זה ולא הביא שתי שערות בזקן, ונראה אחד מסימני סריס, כגון שאין לו זקן, ושערו לקוי, ובשרו מחליק, ואין מימי רגליו מעלין רתיחות, [ורוחץ בימות הגשמים] ואין בשרו מעלה הבל, וקולו לקוי ואין ניכר בין אשה לאיש, וכשמטיל מים אין עושין כפה, ושכבת זרעו דוהה, ואין מימי רגליו מחמיצין (ורוחץ בימות הגשמים ואין הבל). וסריס זה נקרא סריס חמה בכל מקום. אבל נחתכו או נמעכו או נתקו גידיו או ביציו, כשהגוים עושים, נקרא סריס אדם. אע"פ שנראו בו אחד מסימני סריס חמה הוי קטן עד שיהא בן עשרים שנה פחות שלשים יום. בא זמן זה ולא הביא שתי שערות בזקן, אם נראה בו אחד מסימני סריס הוי סריס, (ודין זה) [ודינו] כגדול לכל דבר. לא נראה בו מסמני סריס [עדיין קטן הוא עד שיביא שתי שערות למטה במקום הראוי להן או עד שיהיה בן חמש ושלשים שנה ויום אחד. הגיע לזמן הזה ולא הביא הרי זה סריס, אף על פי שלא נראה בו אחד מסימני סריס. הגיע לשנת עשרים פחות שלשים יום ולא הביא שתי שערות למטה והביא שתי שערות בזקן אע"פ שנולד לו אחד מסימני סריס], אינו סריס עד שיהיה בו כל סמני סריס או עד שיהיה בן חמש ושלשים שנה ויום אחד. ובן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא סימן למטה ונראו בו כל סימנין של מעלה הוי ספק גדול ספק קטן. לא נבדק מלמטה, כיון שנראו בו סימני בגרות למעלה הוי בחזקת גדול.
שתי שערות בכל מקום צריכין שיהו במקום הערוה. ובית הערוה כלו מקום סמנין בין למעלה בין למטה בין על האבר עצמו, ובעקרן יהיו גומות, ואפילו שתיהן בגומא הוי סימן. נמצא[ו] שתי גומות זו בצד זו ואין בהם שער, הוי סימן חזקה אין גומא בלא שער ושערות היו בהן ונשרו. וכתב רבינו יהודה בשם ר"ח דכרבנן קיימא לן לעניין חליצה דא' עד שיהא שתי שערות במקום אחד, אבל למיאון בכל מקום שתביא שערות יש לחוש לומר גדולה היא ולא ממאנת, דהלכה כדברי כלן להחמיר. שיעור השתי שערות כדי לכוף ראשן לעיקרן. משיצמחו ויהיו ראויין להינטל בפי הזוג עד שיגיעו ראשן לעיקרן, דנין הבת והבן כקטנים וכגדולים להחמיר. שתי שערות שבאו תוך י"ב שנה לבת וי"ג לבן, הוי שומא, ואע"פ שאותן שערות במקומן עומדות אחר י"ב וי"ג אינו סימן. וזה בנבדקו תוך הזמן ונודע שהן שומא, אך אם לא נבדקו עד לאחר זמן ונמצא שם שערות הוו בחזקת סמנין ואין אומרים קודם הזמן צמחו והוי שומא. וכן פסק ר"י. ופרשו רש"י ור"ח, שתוך הזמן הוי שתים עשרה שהגיע לעונת נדרים לפני הזמן הוי שנת אחת עשרה. וקשה לר"י פירוש זה ומפרש ר"ת, שתוך זמן הוא יום אחרון של שתים עשרה שנה ויום אחד לנקיבה ושלש עשרה שנה ויום אחד לזכר. כתב רבינו ברוך, שאם יש רבוי שערות או שערות ארוכות הרבה, שגם על שנותיהם יש לסמוך על כך שהגיעו בלא הוחזקה על פי שכנות ועל פי עדות. ואם בדקו שהדדין שוכבין ומוטין אז היא גדולה בודאי שזהו סימן העליון, ואי איפשר לעליון שיבא קודם התחתון. אמר שמואל [ב"ב קנ"ו ע"א], בודקין לגטין, שצריך [שיהיה] (שה)בן י"ג שנה ויום אחד ויביא ב' שערות. וכן לחליצה. כשבודקין הבת, בין תוך הזמן שהיא כל שנת י"ב, בין קודם הזמן ולאחריו, בודקין על פי נשים כשרות ונאמנות, ואפילו אשה אחת די.
<h2>דף פג.</h2>
סריס חמה או סריס אדם שקדש ואיילונית שנתקדשה הוו קדושין גמורין. טומטום, והוא שאין לו לא זכרות ולא נקבות אך אטום והוא ספק, ואנדרוגינוס, והוא שיש לו אברי זכרות ונקבות ואנדרוגינוס בגי' זכ"ר ונקב"ה, אנדרו בלשון יווני זכר גינוס בלשון יוני נקיבה, אם הם בני י"ב שנה ויום אחד הם בחזקת גדולים ואם קדשו אשה או קדשן איש הוו קדושי ספק וצריכין גט מספק. נתקרע הטומטום ונמצא זכר הוי זכר ודאי, נמצא נקיבה הוי נקיבה ודאית.
<h2>דף קז:</h2>
קטן שקדש אין קדושיו כלום, אך גדול שקדש קטנה יתומה או קטנה שיצאת מרשות האב פחותה מבת שש, אע"פ שחכמה ביותר, אין שם קדושין ואין צריכה למאן, כמו שפי' בהלכות גיטין. מבת עשר ומעלה, אע"פ שסכלה ביותר, כיון שנתקדשה לדעתה צריכה מיאון. רצתה לישב עמו אין צריכה קדושין אחרים אחר שגדלה.
<h2>דף קיב:</h2>
האב מקדש בתו שלא מדעתה כל זמן שהיא קטנה. וכשהיא נערה רשותה בידו, שנאמר [דברים כ"ב], את בתי נתתי לאיש הזה. וקדושיה לאביה. וזכאי במציאתה ומעשה ידיה וכתבתה אם נתגרשה או נתארמלה מן הארוסין עד שתבגר. ומקבל האב קדושי בתו מיום שתולד עד שתבגר, ואפילו היא חרשת או שוטה. אם היתה בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה מדעת אביה, פחות מיכן אם קידשה אביה בביאה אינה מקדשת. בגרה הבת אין [ל]אביה רשות בה לעולם.
מיום לידת הבת עד שתהיה בת י"ב שנה גמורות נקראת קטנה ותינוקת, וכל שערות שתביא תוך כך הוי שומא. מבת י"ב שנה ויום ומעלה והביאה שתי שערות למטה בגוף במקום הידוע להביא שנקרא סימן התחתון, נקראת עד ששה חדשים נערה. ומתחלת יום תשלום הששה חדשים ומעלה נקראת בוגרת. ואין בין נערות לבגרות רק ששה חדשים בלבד. בא י"ב שנה ולא הביאה שתי שערות, אע"פ שנראה בה סימני איילונית, כגון שאין לה דדין, ומתקשה בשעת תשמיש, ואין לה שיפולי מעים כנשים, וקולה עבה ואינה נכרת מן האשה לאיש, אפילו הכי קטנה היא עד עשרים שנה. הביאה שתי שערות ואפילו שנה תשע עשרה תהיה נערה ואחר תהיה בגרת. בת עשרים שנה פחות שלשים יום ולא הביאה שתי שערות, אם נראה בה סימני איילונית הוי איילונית, לא נראה בה כל סמני איילונית קטנה היא עד שתביא שערות או שתהיה בת חמש ושלשים שנה ויום אחד. בא זמן זה ולא הביאה היא איילונית אפילו לא נראו בה סימני איילונית. אם כן איילונית אין לה ימי נערות, אך מקטנותה תצא לבגר. ונערה ובוגרת ואיילונית כל אחת נקראת גדולה. סימני עליון הבת אלו הן, משתחזור (דדיה) [ידיה] לאחוריה ועושה קמט במקום הדד, ומשישחיר ראש הדד, ומשיתן אדם ידו על העוקץ ושוקע ושוהא לחזור, ומשיפציל ראש חטם הדד ועושה בתוכו כדור קטן, ויש פותרין, משיפצל החוטם עצמו, וכן משי(שר)טו הדדין, ומשיקשקשו, ומשתקיף העטרה והוא מקום התפוח של מעלה מן הערוה, ומשיתמעך בשר זה ולא יהיה קשה. וכן פר"ח. אבל פרש"י, שיהא עוקץ הדד גדול ועב ומוקף עטרה. אם נראה בבת סימן מכל אילו והיא בקטנותה עדיין (נעשית בת י"ב שנה ויום אחד ונראה בה סימן תחתון) אין משגיחין באחד מכל אילו והיא בקטנותה עדיין. נעשית בת י"ב שנה ויום אחד ונראה בה סימן תחתון אין משגיחין באחד מכל אילו. [לא] נראה התחתון ונראה אחד מאלו הויא ספק נערה ספק קטנה ודנין בה להחמיר. נראו כלם הויא גדולה ודאית, שודאי בא סימן התחתון ונשר. ומה שפירש המיימוני דנין בה להחמיר, סותר רש"י ואומר, איזה מאלו שתביא אין אביה מפיר(ין) נדריה דמחזקינן לה בבוגרת. בת שילדה אחר י"ב שנה ויום אחד, אפילו לא הביאה סימן לא עליון ולא תחתון, הויא גדולה, דבנים כסימנין.
מיום לידת הבן עד שיהיה בן י"ג שנה נקרא קטן ותינוק. ואפילו הביא כבר שתי שערות אין זה סימן כי אם שומא. מבן י"ג ויום אחד ומעלה, אם הביא במקום הידוע לשער נקרא גדול ואיש. בא זמן זה ולא הביא שתי שערות בזקן, ונראה אחד מסימני סריס, כגון שאין לו זקן, ושערו לקוי, ובשרו מחליק, ואין מימי רגליו מעלין רתיחות, [ורוחץ בימות הגשמים] ואין בשרו מעלה הבל, וקולו לקוי ואין ניכר בין אשה לאיש, וכשמטיל מים אין עושין כפה, ושכבת זרעו דוהה, ואין מימי רגליו מחמיצין (ורוחץ בימות הגשמים ואין הבל). וסריס זה נקרא סריס חמה בכל מקום. אבל נחתכו או נמעכו או נתקו גידיו או ביציו, כשהגוים עושים, נקרא סריס אדם. אע"פ שנראו בו אחד מסימני סריס חמה הוי קטן עד שיהא בן עשרים שנה פחות שלשים יום. בא זמן זה ולא הביא שתי שערות בזקן, אם נראה בו אחד מסימני סריס הוי סריס, (ודין זה) [ודינו] כגדול לכל דבר. לא נראה בו מסמני סריס [עדיין קטן הוא עד שיביא שתי שערות למטה במקום הראוי להן או עד שיהיה בן חמש ושלשים שנה ויום אחד. הגיע לזמן הזה ולא הביא הרי זה סריס, אף על פי שלא נראה בו אחד מסימני סריס. הגיע לשנת עשרים פחות שלשים יום ולא הביא שתי שערות למטה והביא שתי שערות בזקן אע"פ שנולד לו אחד מסימני סריס], אינו סריס עד שיהיה בו כל סמני סריס או עד שיהיה בן חמש ושלשים שנה ויום אחד. ובן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא סימן למטה ונראו בו כל סימנין של מעלה הוי ספק גדול ספק קטן. לא נבדק מלמטה, כיון שנראו בו סימני בגרות למעלה הוי בחזקת גדול.
שתי שערות בכל מקום צריכין שיהו במקום הערוה. ובית הערוה כלו מקום סמנין בין למעלה בין למטה בין על האבר עצמו, ובעקרן יהיו גומות, ואפילו שתיהן בגומא הוי סימן. נמצא[ו] שתי גומות זו בצד זו ואין בהם שער, הוי סימן חזקה אין גומא בלא שער ושערות היו בהן ונשרו. וכתב רבינו יהודה בשם ר"ח דכרבנן קיימא לן לעניין חליצה דא' עד שיהא שתי שערות במקום אחד, אבל למיאון בכל מקום שתביא שערות יש לחוש לומר גדולה היא ולא ממאנת, דהלכה כדברי כלן להחמיר. שיעור השתי שערות כדי לכוף ראשן לעיקרן. משיצמחו ויהיו ראויין להינטל בפי הזוג עד שיגיעו ראשן לעיקרן, דנין הבת והבן כקטנים וכגדולים להחמיר. שתי שערות שבאו תוך י"ב שנה לבת וי"ג לבן, הוי שומא, ואע"פ שאותן שערות במקומן עומדות אחר י"ב וי"ג אינו סימן. וזה בנבדקו תוך הזמן ונודע שהן שומא, אך אם לא נבדקו עד לאחר זמן ונמצא שם שערות הוו בחזקת סמנין ואין אומרים קודם הזמן צמחו והוי שומא. וכן פסק ר"י. ופרשו רש"י ור"ח, שתוך הזמן הוי שתים עשרה שהגיע לעונת נדרים לפני הזמן הוי שנת אחת עשרה. וקשה לר"י פירוש זה ומפרש ר"ת, שתוך זמן הוא יום אחרון של שתים עשרה שנה ויום אחד לנקיבה ושלש עשרה שנה ויום אחד לזכר. כתב רבינו ברוך, שאם יש רבוי שערות או שערות ארוכות הרבה, שגם על שנותיהם יש לסמוך על כך שהגיעו בלא הוחזקה על פי שכנות ועל פי עדות. ואם בדקו שהדדין שוכבין ומוטין אז היא גדולה בודאי שזהו סימן העליון, ואי איפשר לעליון שיבא קודם התחתון. אמר שמואל [ב"ב קנ"ו ע"א], בודקין לגטין, שצריך [שיהיה] (שה)בן י"ג שנה ויום אחד ויביא ב' שערות. וכן לחליצה. כשבודקין הבת, בין תוך הזמן שהיא כל שנת י"ב, בין קודם הזמן ולאחריו, בודקין על פי נשים כשרות ונאמנות, ואפילו אשה אחת די.
חרש וחרשת האמורים בכל מקום הם אלמים שאין שומעין ולא מדברים, אבל השומע ולא מדבר, מדבר ולא שומע הן ככל אדם הפקחים. חרש שנשא פקחת וחרשת שנשאת לפקח אין קדושיהן כי אם מדברי סופרים, ואם בא פקח וקדש אשת החרש הפקחת מקדשת לפקח לגמרי, ונותן גט ומותרת לבעלה החרש. אבל שוטה שקדש פקחת או פקח שקדש שוטה, אין כאן קדושין אפילו מדברי סופרים.
